"ויגידו לו לאמר עוד יוסף חי וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים ויפג ליבו כי לא האמין להם. וידברו אליו את כל דברי יוסף אשר דבר אליהם וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אתו ותחי רוח יעקב אביהם" יעקב אבינו לא מאמין לבניו שיוסף עדיין חי. מדוע? מובא במדרש (בראשית מה, כו) רבי שמעון אומר: כך עונשו של בדאי (שקרן), שאפילו דובר אמת -אין שומעין לו. שכן מצינו בבניו של יעקב, שכיזבו לאביהם (באמרם שמצאו כתונת פסים טבולה בדם...) בתחילה האמין להם ("ויקחו את כתונת יוסף...ויכירה ויאמר כתונת בני...), אבל באחרונה אף על פי שדיברו אמת לפניו- לא האמין, שנאמר "ויפג ליבו כי לא האמין להם". ומה גרם ליעקב להאמין שיוסף חי? העגלות. למה? מפרש רש"י: "סימן מסר להם, במה היה עוסק כשפירש ממנו, בפרשת עגלה ערופה, זהו שנאמר אשר שלח יוסף, ולא נאמר אשר שלח פרעה" מדוע עסקו יעקב ויוסף דווקא בעגלה ערופה?! ואם אכן כל עניין העגלות ששלח יוסף זה רק להזכיר לאביו מה הם למדו, למה שלח יוסף כמה עגלות- מספיק לשלוח עגלה אחת... אלא שיש לדייק בדברי רש"י. " סימן מסר להם, במה היה עוסק כשפירש ממנו". יוסף מזכיר לאביו דבר עמוק מאוד בה עסקו בפעם האחרונה המתבטא ונלמד מדין עגלה ערופה... ומהו? מובא בזוהר הקדוש: "רבי אלעזר אמר, רמז רמז ליה יוסף ליעקב על עגלה ערופה, דהא בההוא פרקא אתפרש מניה, ואוקמוה.... תא חזי כל בני נשא כלהו עברין ע"י דמלאך המוות בר מהאי דאקדימו ליה בני נשא עד לא ימטי זמנא לשלטאה ביה וליטול רשו, דהא לא ימטי זמנא לשלטאה ביה וליטול רשו" (פירוש: רבי אלעזר אמר....בא וראה, כל בני האדם, כולם עוברים ע"י מלאך המוות, פרט לזה, שהקדימו אותו בני אדם טרם הגיע זמנו לשלוט בו וליטול רשות, שהרי אין שולט באדם עד שנוטל רשות"). ומפרש בעל צרור המור על הזוהר, שהשטן מקטרג על כך שלקחו לו את המלאכה בכך שאנשים אחרים הרגו את ההרוג, ולכן מידת הדין מתוחה בעולם. והקב"ה ציווה בעריפת עגלה לתקן את זה, כמו כופר תחת ההרוג, ואז מידת הדין 'תתקרר'. אם כן אין מדובר רק בלימוד. יוסף רומז לאביו את העיסוק שגרם
לפרישה מאביו ולירידה לגלות... אך עדיין יש לבאר מהו בדיוק אותו הרמז ומה הקשר ליוסף ויעקב אבינו? במצוות עגלה ערופה הזקנים צריכים להדגיש ולומר "ידינו לא שפכו את הדם הזה" ומפרשים חז"ל בתלמוד שהזקנים מדגישים שהם לא נתנו לנרצח לצאת מהעיר בלי ליווי. ומפרש הכלי יקר, שגם יעקב אבינו בטרם שלח את יוסף לאחיו ליווה אותו, כפי שכתוב "לכה ואשלחך אליהם" וניתן היה לכתוב רק "לכה אליהם"... אלא שאמר ללוות אותו. ובמדרש (תהילים, קי) נאמר על אברהם אבינו "ויטע אשל"- נוטריקון: אכילה, שתיה, לויה.- מכאן שיעקב אבינו למד את דין הליווי מאברהם סבו, ולכן גם נאמר שם "וישלחהו מעמק חברון"- שילוח היינו ליווי, המצווה שלמד מאברהם אבינו (מעמק חברון- 'מעצה של אותו צדיק הקבור בחברון'...). וממשיך ומפרש הכלי יקר, שכאשר יעקב אבינו ליווה את יוסף, הוא מלמד אותו את מצות הלוויה שמקורה בפרשת עגלה ערופה. זוהי המצווה בה עסקו יעקב ויוסף בפעם האחרונה, בטרם נפגש יוסף עם אחיו. ומדוע שלח יוסף עגלות ולא עגלה אחת? כעת שוב יש לדייק בדברי רש"י: "זהו שנאמר אשר שלח יוסף, ולא נאמר אשר שלח פרעה." יש לשים לב, שהעגלות שייכות אך ורק לפרעה. האחים יורדים וחוזרים למצרים בשנות רעב עם שקים מלאים באוכל וכל טוב מצרים, עם ליווי של עגלות הנותן מורא מלכות למניעת ליסטים בדרך ולמעשה מתקן את החשש המופיע בזוהר הקדוש: סוד עגלה ערופה, קשור ישירות לליווי-אדם הולך ללא ליווי ונרצח ע"י ליסטים בטרם זמנו, ואילו כאן זהו התיקון: יוסף מלווה את אחיו במרכבות פרעה עד לארץ כנען. יעקב אבינו רואה את התיקון שעושה יוסף לחטא שחטאו אחיו בעת שעזבו אותו בבור לליסטים וחיות רעות בטרם זמנו ("טרוף טורף יוסף"), ועם בואם של עגלות פרעה כליווי לאחים הוא מיד מבין שבאמת יוסף חי, ואכן זהו התיקון והכפרה: "ידינו לא שפכו את הדם הזה", ומיד "ותחי רוח יעקב אביהם".
ר' פנחס דל