בית-הכנסת אורות הזית | כולל אורות התורה     

בס"ד

פרשת השבוע - דברי תורה
פרשות ויקהל-פקודי
דבר תורה: תכלית בניית המשכן 

ְוְכָל חֲכַם לֵב בָּכֶם יָבֹאוּ וְיַעֲשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶת אָהֳלוֹ וְאֶת מִכְסֵהוּ אֶת קְרָסָיו וְאֶת קְרָשָׁיו אֶת בְּרִיחָו אֶת עַמֻּדָיו וְאֶת אֲדָנָיו (שמות לה,י-יא)
מבין ההבדלים בין ציווי בניית המשכן וכליו מאת הקב"ה למשה המפורט בפרשות תרומה תצווה לבין ציוויו של משה לישראל ועשיית המשכן בפועל ע"י בצלאל ואהליאב המפורט בפרשות ויקהל פקודי, בולטת העובדה שציווי ה' פותח בעשיית הארון והכפורת, ואילו ציוויו של משה פותח ביריעות האהל לגופו של המשכן, וגם העשייה בפועל פותחת בכך כמו שכתוב (שמות לו,ח): "וַיַּעֲשׂוּ כָל חֲכַם לֵב בְּעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֶת הַמִּשְׁכָּן עֶשֶׂר יְרִיעֹת שֵׁשׁ מָשְׁזָר וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי כְּרֻבִים מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב עָשָׂה אֹתָם".
הרמב"ן (שמות כה,ב) עמד על הבדל זה וכתב: "והנה עיקר החפץ במשכן הוא מקום מנוחת השכינה שהוא הארון... על כן הקדים הארון והכפרת בכאן כי הוא מוקדם במעלה, וסמך לארון השלחן והמנורה שהם כלים כמוהו, ויורו על ענין המשכן שבעבורם נעשה. אבל משה הקדים בפרשת ויקהל את המשכן את אהלו ואת מכסהו, וכן עשה בצלאל, לפי שהוא הראוי לקדם במעשה". ומדברי הרמב"ן למדנו שתכלית בניית המשכן היא השראת השכינה בישראל וזהו ייעודו של הארון.
לעומת דברי הרמב"ן, כתב הרמב"ם (הלכות בית הבחירה א,א): "מצות עשה לעשות בית ליי' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות, וחוגגין אליו שלש פעמים בשנה שנאמר ועשו לי מקדש"(1) ומדברי הרמב"ם עולה שתכלית בניית המשכן היא עבודת הקרבנות ועליית ישראל לרגל שלש פעמים בשנה.
ואף שבהשקפה ראשונה נראה שיש מחלוקת ביניהם ביחס לתכלית בניית המשכן וייעודו העיקרי, ניתן לבאר שאלו ואלו דברי אלהים חיים, ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. כי ברור ופשוט שהמשכן יש בו את שני העניינים גם יחד, אלא שישנה ההסתכלות מצידו של הקב"ה וישנה ההסתכלות מצד הבריות. כי מצידו יתברך תכלית בניית המשכן היא להשרות שכינתו בתוך הכלל ישראל להיות אחוז ודבוק עם ישראל, ולתכלית זו הקדים הקב"ה בציוויו את עשיית הארון היא מקום השראת השכינה בייחוד. אולם, מצידם של ישראל תכלית בניית המשכן היא להתקרב לקב"ה ע"י עבודת הקרבנות שתכליתם שהאדם יקרב וידבק עצמו בקב"ה, ולכן בציוויו של משה לישראל ובעשיית המשכן בפועל הקדימו את בניית המשכן המבטאת את תכלית עבודת הקרבנות מצידם של ישראל. ולכן, הרמב"ן בביאורו על התורה הבליט את תכלית המשכן מצד הקב"ה, ואילו הרמב"ם בספר משנה תורה, שייעודו ספר הלכה המלמד לכל אחד מישראל את אופן הנהגתו הבליט את תכלית המשכן מצד הנהגתם של ישראל.
בדומה לזה מצאנו בספר קדושת לוי (פרשת בא) ביחס לחג הפסח הקרב ובא, שאנו קוראים אותו 'חג הפסח' ואילו בתורה מכונה 'חג המצות'. ומבאר שם ששמו 'חג המצות' מבטא את שבחם של ישראל שאפו את הבצק עוגות מצות כי לא חמץ ולא עשו להם צידה לדרך ויאמינו בה' ובמשה עבדו(2), ולכן בתורה נקרא החג בשם 'חג המצות' כי הקב"ה מספר בשבחם של ישראל. ואילו השם 'חג הפסח' מבטא את שבח הקב"ה "אשר פסח על בתי אבותינו במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל", ולכן כך הוא מכונה בפיהם של ישראל. ובזה רמז את הכתוב "אני לדודי ודודי לי" שכנסת ישראל מספרת בשבחו של הקב"ה והקב"ה מספר בשבחם של ישראל(3).
ועד"ז נאמר גם בענייננו, שהתכלית מצידו יתברך היא השראת השכינה בתוכנו כדי לקרבה אלינו ולהתגלות עלינו בחסדו הגדול, והתכלית מצידנו היא העבודה הנעשית על ידינו בבית המקדש כדי לקרבה אליו יתברך ולעבדו בלבב שלם ובנפש חפצה. אכי"ר.

___________________________________
(1) וכ"כ הרמב"ם בספר המצוות (מ"ע כ): "והמצוה העשרים היא שצונו לבנות בית עבודה. בו יהיה ההקרבה והבערת האש תמיד ואליו יהיה ההליכה והעליה לרגל והקבוץ בכל שנה... והוא אמרו יתעלה ועשו לי מקדש".
(2) כמו שפירש"י עה"כ: "וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם" - מגיד שבחן של ישראל, שלא אמרו היאך נצא למדבר בלא צדה, אלא האמינו והלכו, הוא שמפורש בקבלה (ירמיהו ב ב) זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה, ומה שכר מפורש אחריו (שם ג) קודש ישראל לה'. ע"כ לשון רש"י.
(3) וראה גם מאמר חז"ל (ברכות ו,א) שהקב"ה מניח תפילין ובתפילין שלו הפרשיות כולם הם בשבח ישראל, ותפילין שלנו הם בשבחו של הקב"ה. ודו"ק.

ר' אליהו גטנו



​

​​