בית-הכנסת אורות הזית | כולל אורות התורה
בס"ד
פרשת השבוע - דברי תורה
פרשת וארא
דבר תורה - מעלת הענווה
בתחילת הפרשה כתוב על ההבטחות שהבטיח הקדוש ברוך הוא לגאול את עם ישראל, ועל שליחותו של משה רבינו בענין זה. ובהמשך הפרשה (פרק ז, ח-יג) הקב"ה אמר למשה ואהרן, שפרעה יבקש מהם שיעשו אות ומופת, ושיקחו את המטה של אהרן וישליכו לפני פרעה ואז הוא יהפך לתנין, וכך קרה. פרעה קרא לחכמים ולמכשפים של מצרים, וגם הם עשו כך, והמטות שלהם נהפכו לתנינים. ואז, המטה של אהרן בולע את כל המטות של חכמי ומכשפי מצרים, וכלשון הכתוב: "ויבלע מטה אהרן את מטותם". ובגמרא בשבת (צז, א) "ויבלע מטה אהרן את מטותם" אמר רבי אלעזר, נס בתוך נס. מה הפירוש נס בתוך נס? מסביר רש"י, נס אחד שמטה אהרן בלע את המטות של חכמי מצרים, והנס השני שהוא בלע אותם כשהוא חזר להיות מטה, ולא כשהוא היה תנין [המטה של אהרן בתחילה נהפך לתנין, ואז חזר להיות מטה, ואחרי שחזר להיות מטה בלע את המטות של המצרים]. עד כאן הגמרא בשבת. מה הענין הזה של נס בתוך נס, ושחזר להיות מטה, ואז בלע את התנינים של מצרים? מסביר החתם סופר (שבת צז, א) המטה מסמל את הענווה, הוא אף פעם לא מנהיג, תמיד מנהיגים אותו, והוא נוהג בענווה. מצד שני, התנין מסמל את הגאווה, כמו שכתוב בהפטרה (יחזקאל כט, ג) "הנני עליך פרעה מלך מצרים, התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו, אשר אמר לי יאורי ואני עשיתיני". והקב"ה עשה נס בתוך נס, כדי להראות שהוא אוהב את עם ישראל שהם ענווים, ולא את פרעה ואת מצרים שהם גאוותנים. לכן, דוקא כשחזר מטה אהרן להיות מטה, המסמל את הענווה, בלע את התנינים של מצרים שמסמלים את הגאווה. ומכאן אנו מבינים כמה מידת הענווה היא רצויה ואהובה לפני השם יתברך, וצריך לדבוק בה כל הזמן. רבנו האורחות צדיקים כותב, שהענווה היא שורש לכל המידות הטובות, וגם באיגרת הרמב"ן לבנו הדגיש ענין זה. בגמרא בחולין (פט, א) כתוב, שבזכות מידת הענווה, הקב"ה אוהב כל כך את עם ישראל. 'אמר להם הקב"ה לישראל, חושקני בכם, שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה, אתם ממעטים עצמכם לפני. נתתי גדולה לאברהם, אמר ואנכי עפר ואפר. נתתי גדולה למשה ואהרן, אמר ונחנו מה. לדוד, אמר ואנכי תולעת ולא איש. אבל עובדי כוכבים אינם כן, נתתי גדולה לנמרוד, אמר הבה נבנה לנו עיר. לפרעה, אמר מי ה' אשר אשמע בקולו. לסנחריב, אמר מי בכל אלהי הארצות וכו'. לנבוכדנצר, אמר אעלה על במותי עב אדמה לעליון. לחירם מלך צור, אמר מושב אלהים ישבתי בלב ימים. ובגמרא בסוכה (מה, ב) מבואר, שמידת הענווה גדולה כל-כך, שעל ידה אפשר להציל את כל העולם מן הדין. שרבי שמעון בר יוחאי אמר, שאם יותם בן עוזיהו היה עמי ועם אלעזר בני, היינו יכולים לפטור את כל העולם מן הדין, מיום שנברא ועד סופו. [יותם היה מלך ממלכי יהודה, אחד עשרה דורות מדוד המלך. דוד, שלמה, רחבעם, אביה, אסא, יהושפט, יהורם, אחזיה, שנה 243יהואש, אמציה, עוזיהו, יותם. ומלך יותם בירושלים אחרי פטירת דוד המלך]. ומדוע רבי שמעון בר יוחאי אמר כך דוקא על יותם, הרי היו עוד צדיקים? וביאר רש"י, שיותם היה צדיק ועניו יותר משאר מלכים, שכל הימים שהיה אביו מצורע [עוזיהו אביו נצטרע כשניסה להקטיר קטורת. דברי הימים ב' פרק כ"ו] והיה אביו מוכרח לצאת מירושלים בגלל טומאת צרעת שהיתה בו, ובפועל יותם היה המושל, אבל לא נטל על עצמו כתר המלכות בחיי אביו, ואת כל הדינים שהיה דן, היה אומר אותם בשם אביו המלך עוזיהו. בזכות הענווה הגדולה של יותם, רשב"י אמר דווקא עליו שיחד עמו יפטרו את העולם כולו מן הדין. [אדם רגיל שהוא עניו, זו מעלה גדולה מאד. אבל מי שמולך ומושל והוא עניו, זו המעלה הכי גדולה]. רואים אנו כמה מעלת הענווה גדולה ורצויה היא לפני בורא עולם. יהי רצון שנזכה למידת הענווה, וממנה נגיע ליראת שמים "עקב ענוה יראת ה' " (משלי כב, ד), וממנה נגיע לאהבת השם, וממנה לשמחה בעבודת השם, ונזכה לעובדו כך, ביראה ואהבה ושמחה רבה כל ימי חיינו, אמן כן יהי רצון.
ר' דוד נאור - חבר כולל “אורות התורה”, אפרת