בית-הכנסת אורות הזית | כולל אורות התורה
בס"ד
פרשת השבוע - דברי תורה
פרשת תרומה
"דבר תורה: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם
ברצף הפרשיות העומדות לפנינו נמצאות מחד פרשות תרומה ותצווה בהם מפרטת התורה באריכות את ציווי מלאכת המשכן וכל עבודתו, ומאידך פרשות ויקהל פקודי בהם מפורט קיום הציווי ובניית המשכן ועשייתו. בתווך נמצאת פרשת כי תשא בה מספרת התורה על חטא העגל וכל הכרוך בו. והנה, נחלקו חכמי הדורות מתי נמסר ציווי מלאכת המשכן מהקב"ה למשה ומתי מסרו משה לישראל והחלו לתת בפועל את נדבותיהם לבניית המשכן, והיכן ממוקם חטא העגל ביחס לאלו. ומצאנו בזה ג' דעות.
(א) שיטת הזוה"ק - הן הציווי והן הנדבה בפועל קדמו לחטא העגל, והקב"ה הקדים לצוות את ישראל על נדבת המשכן כדי שתעמוד להם זכות הנדבה ככפרה על חטא העגל שיבוא לאחר מכן. וראיית הזוהר היא ממה שאמר הכתוב (שמות לב,ג): "ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם ויביאו אל אהרון". ומכאן שלא היה בידם זהב מאחר שכבר נתנוהו לנדבת המשכן קודם חטא העגל.
(ב) שיטת רש"י - הציווי והנדבה היו שניהם לאחר מעשה העגל, ולמחרת יום הכיפורים לאחר שהתרצה הקב"ה לישראל ציוום משה על מלאכת המשכן והחלו בנדבה. וסימוכין לשיטת רש"י בתנחומא (תרומה אות ח): "אימתי נאמר למשה הפרשה הזו של משכן, ביום הכפורים עצמו, אף על פי שפרשת המשכן קודמת למעשה העגל, א"ר יהודה בר' שלום אין מוקדם ומאוחר בתורה... כדי שידעו כל האומות שנתכפר להם מעשה העגל, ולכך נקרא משכן העדות שהוא עדות לכל באי העולם שהקב"ה שוכן במקדשכם, אמר הקדוש ב"ה יבא זהב שבמשכן ויכפר על זהב שנעשה בו העגל".
(ג) שיטת הרמב"ן - משה נצטווה מפי הקב"ה על תרומת המשכן קודם חטא העגל, אלא שמסר את הציווי לישראל, והחלו בנדבה למעשה רק לאחר חטא העגל. בספר ליקוטי שיחות לאדמו"ר מליובאויטש (כרך ו שיחה א לפרשת תרומה) מתבאר שאף ששלשת הדעות חלוקות במציאות, מכיוון שאלו ואלו דברי אלהים חיים, הרי שמכל דעה ניתן ללמוד הוראה בעבודת ה' לגבי הקמת המשכן הרוחני עליו אמר הכתוב "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", ודרשו הקדמונים "בתוכו לא נאמר אלא בתוכם". ועניינו בעבודת ה' הוא לעמול על כך שיהיה מקום להשראת שכינה בעוה"ז, כדי לגלות את אלוהותו יתברך ואדנותו גם
בתוככי המציאות הגשמית. ומבאר, שההבדל במדרגת ישראל בין שלשת הזמנים הללו הוא, שלאחר מתן תורה, לפני חטא העגל, היו כל ישראל במדריגת צדיקים, שכן בעומדם על הר סיני "פסקה זוהמתן" (שבת קמו,א). ולאחר חטא העגל היו במדרגת רשעים. ולאחר שסלח להם הקב"ה ביוהכ"פ הרי היו במדרגת בעלי תשובה. ונמצא, שלדעת הזוה"ק שהציווי והנדבה בפועל קדמו לחטא העגל, הרי שהיו אז ישראל צדיקים. ולדעת רש"י שהן הציווי והן הנדבה היו לאחר יוהכ"פ, הרי שהיו אז ישראל במדרגת בעלי תשובה. ואילו לדעת הרמב"ן הציווי נמסר לישראל קודם חטא העגל, אלא שנשאר בתוקפו במשך כל התקופה שבה היו ישראל רשעים ולא התבטל, ולאחר מכן החלו בנדבה. ומכאן יש ללמוד שענין הקמת המשכן שייכת לכל שלשת המדרגות הללו בעמ"י, וכל אחד מהם צריך לעסוק בבנייתו. וכוונת הדברים היא שהצדיק הנמצא במדרגה רוחנית גבוהה יכול לחשוב שאין לו צורך לעסוק בהשראת השכינה במציאות העוה"ז הגשמית, ויכול הוא לעסוק ברוחניות באופן מנותק ומובדל מהדברים הגשמיים. ומכך שהציווי והנדבה היו שניהם לאחר מתן תורה קודם חטא העגל לשיטת הזוה"ק, מכאן שגם על הצדיק מוטלת עבודה זו. כמו כן, גם האדם הנמצא במדרגת בעל תשובה יכול לחשוב שהצעד הרצוי מבחינתו הוא להתנתק מהעוה"ז, שכן העוה"ז גרם לו למה שהיה קודם ששב בשובה, ועל כך ניתן ללמוד משיטת רש"י שגם הבעל תשובה צריך ללמוד לקדש את ענייני העוה"ז שבו ולהופכם למשכן לו יתברך. והחידוש הגדול ביותר הוא מה שלמדנו משיטת הרמב"ן, שגם כשהיו ישראל רשעים לאחר חטא העגל, עדיין לא נפסק הציווי, וגם הרשע אינו צריך להתייאש מלעשות משכן לו יתברך, ולחשוב בליבו שעליו ראשית לעסוק בתשובה וכדומה, כי אם עליו לדעת נכונה שאם יעסוק בהשראת שכינה בעוה"ז ע"י עסק התורה והמצוות, הרי מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך, והמאור שבה יחזירו למוטב ויזכה גם לתשובה אמיתית עי"ז. יהי רצון שנזכה, כל אחד במדרגתו הוא, לעשות משכן לו יתברך בתוכנו, בסביבתנו, ועי"ז לזכות לבניינו הגשמי במהרה בימינו.
הרב אליהו גטנו
בתוככי המציאות הגשמית. ומבאר, שההבדל במדרגת ישראל בין שלשת הזמנים הללו הוא, שלאחר מתן תורה, לפני חטא העגל, היו כל ישראל במדריגת צדיקים, שכן בעומדם על הר סיני "פסקה זוהמתן" (שבת קמו,א). ולאחר חטא העגל היו במדרגת רשעים. ולאחר שסלח להם הקב"ה ביוהכ"פ הרי היו במדרגת בעלי תשובה. ונמצא, שלדעת הזוה"ק שהציווי והנדבה בפועל קדמו לחטא העגל, הרי שהיו אז ישראל צדיקים. ולדעת רש"י שהן הציווי והן הנדבה היו לאחר יוהכ"פ, הרי שהיו אז ישראל במדרגת בעלי תשובה. ואילו לדעת הרמב"ן הציווי נמסר לישראל קודם חטא העגל, אלא שנשאר בתוקפו במשך כל התקופה שבה היו ישראל רשעים ולא התבטל, ולאחר מכן החלו בנדבה. ומכאן יש ללמוד שענין הקמת המשכן שייכת לכל שלשת המדרגות הללו בעמ"י, וכל אחד מהם צריך לעסוק בבנייתו. וכוונת הדברים היא שהצדיק הנמצא במדרגה רוחנית גבוהה יכול לחשוב שאין לו צורך לעסוק בהשראת השכינה במציאות העוה"ז הגשמית, ויכול הוא לעסוק ברוחניות באופן מנותק ומובדל מהדברים הגשמיים. ומכך שהציווי והנדבה היו שניהם לאחר מתן תורה קודם חטא העגל לשיטת הזוה"ק, מכאן שגם על הצדיק מוטלת עבודה זו. כמו כן, גם האדם הנמצא במדרגת בעל תשובה יכול לחשוב שהצעד הרצוי מבחינתו הוא להתנתק מהעוה"ז, שכן העוה"ז גרם לו למה שהיה קודם ששב בשובה, ועל כך ניתן ללמוד משיטת רש"י שגם הבעל תשובה צריך ללמוד לקדש את ענייני העוה"ז שבו ולהופכם למשכן לו יתברך. והחידוש הגדול ביותר הוא מה שלמדנו משיטת הרמב"ן, שגם כשהיו ישראל רשעים לאחר חטא העגל, עדיין לא נפסק הציווי, וגם הרשע אינו צריך להתייאש מלעשות משכן לו יתברך, ולחשוב בליבו שעליו ראשית לעסוק בתשובה וכדומה, כי אם עליו לדעת נכונה שאם יעסוק בהשראת שכינה בעוה"ז ע"י עסק התורה והמצוות, הרי מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך, והמאור שבה יחזירו למוטב ויזכה גם לתשובה אמיתית עי"ז. יהי רצון שנזכה, כל אחד במדרגתו הוא, לעשות משכן לו יתברך בתוכנו, בסביבתנו, ועי"ז לזכות לבניינו הגשמי במהרה בימינו.
הרב אליהו גטנו