בית-הכנסת אורות הזית | כולל אורות התורה
בס"ד
פרשת השבוע - דברי תורה
פרשת תצוה
"דבר תורה: "ואתה תצוה
"ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד" במדרש שוחר טוב (סי' קא, אות ב) נאמר על הפס' 'עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי הולך בדרך תמים הוא ישרתני' אמר הקב"ה מי שמשרתני בעוה"ז הוא ישרתני לעוה"ב. לא ישב בקרב ביתי, אריב"ל צריך אדם להיות עלוב בתוך ביתו, ואין צריך לומר בביתו של חבירו. [י"ג של הקב"ה] והנה עניין התמימות ידוע ומפורסם, ובזה נשתבחו ישראל בקבלת התורה, כמבואר בשיהש"ר (סי' ה אות ב) יונתי תמתי, אל תקרי תמתי אלא תמותי, שנתממו עמי בסיני, ואמרו, 'כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע' וכן אמר השי"ת לאאע"ה 'התהלך לפני והיה תמים' ועוד כתוב 'תמים תהיה עם ה' אלוהיך' ופרש"י בע"ז (ו רע"א) תמים בדרכיו, עניו ושפל רוח. והיינו שעיקר הכל היא מידת הענוה, וכדרך שאמרו וענוה יותר מכולם. ויקשה, למה ציוה כן לאברהם, וכי לא עבדו בתמימות, עד שהוצרך לצוותו, אלא ר"ל דכל מעשיו עשה בפרהסיא, לגייר האנשים ופרסם אמונתו ית' בעולם, ועל זה אמר 'והיה תמים' שעל כל מעשיך וגדולתך בפני העולם, בתוך ליבך היה תמים ועניו, ולא תרגיש גדולה וכבוד ממעשיך הגדולים והנפלאים. ובספר אשר חנן (דרוש טל) כתב שטעם שצריך האדם לצרף בתורתו ובמעשיו הטובים מידת הענוה והתמימות, כדי שלא יבעוט ברוב טובה או בהיפך. כי טבע האדם לומר בליבו 'כחי ועוצם ידי וכו' ובבוא עליו רעה יטיח דברים כלפי שמיא, ויאמר, זו תורה וזו שכרה? אבל כשיהיה עניו באמת, ולא מחזיק טיבותא לנפשיה, יקבל הכל באמונה שלמה, ובשמחה, מתוך ידיעה בהשגחתו ית', אם למוטב, ואם להיפך. וכפי שמצינו באאע"ה שאמר 'ואנכי עפר ועפר' כשנצטוה לעקוד את יצחק, בנו יחידו, ומיד 'וישכם אברהם בבוקר' ואע"פ שהיתה טענתו בפיו, שאמר לו 'כי ביצחק יקרא לך זרע' ועכ"פ לא היסס בדבר, ועשה מצות ה' נאמנה, עכת"ד. ובדרך זו יש לפרש הגמ' בחגיגה (ה ע"ב) עה"פ 'ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה (ירמיה יג, יז) אמר רב שמואל בר איניא משמיה דרב, מקום יש לו להקב"ה ומסתרים שמו [והיינו שבוכה בו] ופריך שם, ומי איכא בכיה קמיה הקב"ה, והאמר רב פפא אין עציבות לפני הקב"ה, שנאמר הוד והדר לפניו, עוז וחדוה במקומו. לא קשיא, הא בבתי גואי [פנימי] הא בבתי בראי. כלומר דבבתי גואי שייך למימר 'במסתרים תבכה נפשי' גבי קוב"ה. והיינו על דרך מאמר ריב"ז לתלמידיו בברכות (כח ע"ב) יה"ר שיהא מורא שמים עליכם כבשר ודם. כי על הרוב מתהלך האדם בפהרסיא בתום ויושר, אבל במסתרים עושה כדרך שליבו חפץ, ואומר מי רואני. ולכן בנגלה, בבתי בראי, אין לו להקב"ה לבכות, כי הולך האדם בדרך הישר, אבל מקום יש להקב"ה שבוכה, והוא דוקא 'במסתרים' והיינו היכן שעושה האדם לחטוא ולהרשיע, בחדרי חדרים, ועל זה יש בכיה וצער קמיה דקוב"ה. והן הם דברי המדרש הנז' בפתח דברינו, דאמר הקב"ה מי שמשרתני בעוה"ז הוא ישרתני לעוה"ב, אותו אחד שלא יבוש ולא יכלם לעוה"ב, הוא הראוי לשרתו בעוה"ב, באשר היו פיו ולבו שוים, וכבדו להשי"ת בפיו ובשפתיו, וגם בלבו, בחדרי חדרים, ולא אמר מי רואני, כי השי"ת 'מלוא כל הארץ כבודו' בכל משך חיותו בעוה"ז, וע"כ הוא יזכה וישרתני לעוה"ב. ולפי דרכינו זו, יתבאר מאמר הכתוב 'ואתה תצוה', כי דרך כלל לשון התורה ויאמר ה' אל משה, או וידבר אל משה וכו' וכאן לא זכר לשמו, ואמר ואתה תצוה. ועוד אמר 'ויקחו אליך' ויש לשאול על מה הוסיף מילת אליך. ואמרו ז"ל לפי שאמר משה לקב"ה אחרי חטא העגל 'ועתה אם תשא חטאתם, ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת' ולפיכך לא זכר לשמו בפרשה. [כי מעשה העגל קדם לציווי בנין המשכן, ואין מוקדם ומאוחר בתורה] וזה הלשון ירמוז שכרו של משה על מסירות נפשו בעד ישראל, כי הלשון 'תצוה' יש לפרשו מלשון צוותא וחיבור, וכמ"ש 'כי מלאכיו יצוה לך' ור"ל על שמסר נפשו למען ישראל, והמשיך קיומם, לזה זכה, להיות חי וקיים לנצח, כמאמר הזוה"ק (תיקונים, קיד, א) ''אתפשטותיה דמשה בכל דרא ודרא", והוא כולל ס"ד נשמות ישראל, בבחינת, מה זרעו בחיים אף הוא בחיים, ולזה אף מצינו בש"ס (שבת קא ע"ב) לשון 'משה שפיר קאמרת' [לשון שבח על מאמר אותו חכם, שהרי הוא כמשה] וזה ממש מאמר המדרש 'מי שמשרתני וכו' על דרך ענותנותו, וכמ"ש 'והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה' והגר"ש משאש פירש (וחם השמש ח"ב, עמ' תצו) כי יש ארבע שמות באדם, אדם, איש, גבר, אנוש, והם כנגד ארבע יסודות, אש מים רוח, עפר, והיינו שאדם כנגד אדמה ועפר, וגבר כנגד המים, וכמ"ש 'ויגברו המים', ואנוש כנגד הרוח, דכתיב 'אכן רוח היא באנוש, והאיש הוא כנגד האש, וכל אחד תכונתו הטבעית הינה כנגד אותו היסוד, כלומר אותו המכונה אדם, שהוא כנגד העפר, דרכו הטבעית בענוה ובשפלות, והמכונה איש, שהוא כנגד האש, יהיה כעסן וקפדן, וצריך לו הרבה להתגבר על טבעו, וז"ש והאיש משה, שמטבעו היה מאש, ועכ"ז עניו מאוד, ולא זו בלבד, אלא מכל האדם, שהוא כנגד עפר וטבעו שפל ברך, עכ"פ משה עניו ממנו ומכל שכמותו, ואשר על כן הקטין עצמו, כי ראה עצמו מכח סגולת ישראל, ולפי שהקטין עצמו, גידלו השי"ת, ואף שלא הזכירו, עכ"פ רמז לשמו בפס' 'אשר אועד לך שמה לדבר אליך שם' כי תיבת 'שמה' יתרה, שיש בה אותו משה, לכבדו ולפארו, דאע"פ שביקש, ובקשת הצדיק עושה רושם, עכ"פ לכבודו ותפארתו רמז לשמו.
ר' דניאל אזולאי