בית-הכנסת אורות הזית | כולל אורות התורה
בס"ד
פרשת השבוע - דברי תורה
פרשת שמות
דבר תורה - ביטול העבודה הזרה של מצרים
ולא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר (שמות ב,ג).
פשט הכתוב מורה על כך שלא שמה יוכבד את תיבת משה בתוך היאור ממש, אלא בקני הסוף הגדלים בשפת היאור, וכמו שתרגם אונקלוס: "ביערא על כיף נהרא". ובפשטות יש לפרש שהייתה התיבה מונחת בתוך המים השקטים אשר בקצה היאור ששם גדלים הקנים, ובזה גם הסתירה את התיבה מעיני הרואים, וגם לא הייתה התיבה חשופה לסכנת היאור. אלא שחז"ל הוסיפו לכך משמעות ואמרו (שמו"ר א,כד) שסיבת הגזירה במצריים הייתה ש"ראו שמושיען של ישראל במים הוא נדון, עמדו וגזרו כל הבן הילוד, כיון שהושלך משה למים אמרו כבר מושלך מושיען במים מיד בטלו הגזירה, והם אינם יודעים שעל מי מריבה הוא לוקה". וממילא כוונת יוכבד בשימת משה במי היאור היא (שם,כא): "כדי שיהיו חושבין האסטרולוגין שכבר הושלך למים ולא יחפשו אחריו".
אולם, בספר צפנת פענח על התורה (לגאון הרוגצ'ובי) חידש שיוכבד הניחה את התיבה בשפת היאור על היבשה, ולא בתוך מימי היאור כלל, משום שלא רצתה להציל את משה רבינו על ידי הנחתו ביאור ממש, משום שהיאור הוא עבודה זרה של מצרים, ואין לאדם להשתמש בעבודה זרה אף כדי להציל את עצמו (ראה רמב"ם יסוה"ת ה,ו; שו"ע יו"ד קנה). ולאחר שירדה בת פרעה לרחוץ על היאור, ודרשו רבותינו (סוטה יב,ב) שירדה לרחוץ מגילולי בית אביה. וכתב בספר ש"ך עה"ת ביאור לדבריהם, שלא יעלה על הדעת שלא היה לבת פרעה מרחצאות בבית המלך וכמה בריכות מים, אלא שכוונתה בירידתה ליאור היתה: "לבטל העבודה זרה של אביה, והעבודה זרה של אביה היה הנילוס, והיא ירדה לרחוץ עליו, כלומר לטמאו ולבטלו". ע"כ. ובדומה לזה כתב בספר צפנת פענח הנ"ל שרק לאחר ביטול העבודה זרה של היאור לאחר ירידת בת פרעה לרחוץ בו, התגלגלה התיבה לתוך היאור, ומצאתה בת פרעה.
נמצא לפי זה שמלידת משה ועד שמצאתו בת פרעה התבטלה העבודה זרה של מצרים מחד, ומאידך התבטלה גם הגזירה שגזר
פרעה על השלכת הזכרים ליאור. בספר ליקוטי שיחות (כרך טז שיחה א) עמד על כך ששני ביטולים אלו קשורים זה לזה ונתן נופך פנימי לדברים. הוא מקדים לבאר שבגזירה הראשונה פרעה מצווה למילדות "אם בן הוא והמיתן אותו", ואילו כאשר הוא חוזר ומצווה את כל עמו הוא לא מסתפק בציווי להורגם אלא מדגיש ואומר "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו".
ציווי זה טומן בתוכו לא רק את הציווי להרוג את הזכרים מישראל, ולא רק את העובדה שמושיעם של ישראל נידון במים ולכן יש להשליך את הזכרים למים, אלא הוא חלק עיקרי מהאופן שבו חשב פרעה להכניע את כוחם של ישראל ואת מושיעם האמור להיוולד.
היאור אינו רק עבודה זרה, אלא הוא מייצג תפיסת עולם המתייחסת אל הטבע לא כבריאה שברא ה' ודרכה הוא משפיע שפע בעולמו, אלא הטבע עצמו הוא המקור, ואין רוח אלהים המפעמת בתוכו ומשפיעה דרכו לברואים. ידוע הוא שארץ מצרים אינה ארץ גשומה, ומקור המים העולה ומשקה את השדות, וממילא מאפשר צמיחה וקיום, הוא היאור, וזוהי העבודה זרה שביאור. פרעה בגזירתו רצה להשליך את ישראל גם הם תחת האמונה המוטעית הזו המנתקת את אלוהי העולם מהעולם, ולהסיר מהם את האמונה הפשוטה בבורא המתגלה דרך בריאתו ומשפיע שפע לברואיו.
כשנולד משה, העתיד להיות "רעיא מהימנא", ואמון על הנחלת האמונה הזו בבורא עולם, ממילא נפעל בראש ובראשונה ביטול של העבודה זרה הזו של מצרים, ע"י בת פרעה היורדת לרחוץ מגילולי בית אביה ולבטל את האמונה המוטעית של אביה והנמשכים אחריו. לאחר ביטול זה, יורדת התיבה אל תוך מימי היאור ועל ידי זה ניתן הכח הרוחני לבטל את גזירת ההשלכה ליאור, שהיא הנסיון להעביר את היהודי על אמונתו הפשוטה בהקב"ה.
מתוך דברינו למדנו שכוחה של מצרים ואמונתה יכולים עדיין להיות קיימים בתוכנו בדקות, שכן אפשר לטעות ולייחס לדרכי ההשתדלות הטבעית בפרנסתו של האדם יותר מהרצוי, ועלינו מוטלת העבודה לידע נאמנה כי ה' אלוקינו הוא הנותן לנו כוח לעשות חיל, והפרנסה ושאר הדברים התלויים בטבע הינם פועל יוצא מחסדו וטובו הגדול, ואל לנו להיפרד ולו לרגע מהאמונה התמימה ביוצר כל המצטמצם בפעולות הטבע, ורק לו לבדו היכולת והכוחות כולם.
הרב אליהו גטנו