בית-הכנסת אורות הזית | כולל אורות התורה
בס"ד
פרשת השבוע - דברי תורה
פרשת משפטים
דבר תורה: ההבדל בין יהודי - ליהודי קדוש
"ואנשי קודש תהיון לי ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו" פירש רש"י אם אתם קדושים ופרושים משיקוצי נבלות וטרפות אתם שלי ואם לאו אינכם שלי.
הקב"ה אומר לעם ישראל נכון בחרתי בכם לעם ונתתי לכם תורה אבל אם אתם רוצים להיות שלי תהיו קדושים כלומר תקפידו לאכול כשר. מה פרוש תהיו שלי? ונראה דהיינו כפי שכאשר אדם רוצה לישא אישה אומר לה הרי את מקודשת לי, כלומר כל הנשים בעולם הם חולין בפני ואין לי שום קשר עמהן, ורק את מקודשת - מיוחדת לי, ואני מחויב לתת לך כל צרכיך, כך הקב"ה אומר לעם ישראל אנשי קודש תהיון לי, תפרשו מאיסורי אכילה תהיו מקודשים ומיוחדים לי, ואף אני מחויב לתת לכם כל צרכיכם. על פי זה ניתן לתרץ שאלה בפרשת ציצית, שהקב"ה מצווה אותנו בתורתו הקדושה "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם" ופרשו חז"ל שהתכלת שבציצית מזכירה לנו את השמים- מקומו של הקב"ה, וציצית בגימטריה 613 כמניין תרי"ג מצוות ועל ידי שתשמרו מצות ציצית, תזכרו את כל המצוות, וקשה למה בפסוק הבא התורה חוזרת ומדגישה "למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי והיתם קדושים לאלוקיכם" וצריך להבין מדוע התורה כופלת את הלשון?
ונראה לומר, שאכן מה שמזכיר לנו את המצוות זה ציצית, אך הקב"ה אומר לנו היזהרו ולא תתורו, ובכך תרוויחו שעל ידי מצוות ציצית תזכו "וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם", ואם לא תתורו תזכו גם "למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי" על ידי הציצית, וגם "והיתם קדושים לאלוקיכם", וכפי שפירש רש"י - "תהיו שלי", שהוא מדרגה גבוהה יותר מיהודי ששומר מצוות בלי קדושה. ומה פרוש המילה "לתור"? מפשטות המילה שהכוונה כמו תייר שמסתובב ושוזף את עיניו בכל מיני מקומות שלבו מתאוה נגד רצון הקב"ה ותורתו, אך מפרוש רש"י נראה שהוא יותר מכך, שפירש "ולא תתורו" - הלב והעיניים מרגלים לגוף, ומרגל הוא בעצם דומה לתייר, אלא שהוא מסווה את עצמו או מציץ מן החרכים שלא ירגישו בו הבריות, והוא יותר גרוע כפי שמצינו בגמרא שגנב שבא בסתר יותר גרוע מגזלן שבא ביום, כיוון שגזלן לא פוחד לא מהקב"ה ולא מהבריות, מה שאין כן גנב שמחשבן לבריות יותר מאשר לקב"ה. דבר דומה נמצא בזוהר פרשת בשלח: "ויסב אלוקים את העם דרך המדבר ים סוף" - רבי יהודה אמר מדוע כאשר היו ישראל במצרים הקב"ה כינה אותם בלשון חיבה "שלח את עמי", "בני בכורי ישראל", אפילו שלא היו מהולים ולא נקשרו לקב"ה כראוי, וכאשר יצאו ממצרים שכבר היו נימולים ועשו פסח, כנה אותם "העם" - סתם, "ויסב אלוקים את העם"? אלא בשביל הערב רב שנתערבו עמהם, כינה אותם "העם" - סתם, וכן במעשה העגל - "ויגוף ה' את העם", "וירא העם כי בושש משה", ואף על פי שמשה גייר אותם כראוי, ונקראו עם ישראל, לא זכו ללשון חיבה של "עמי", וכפי שנתבאר, שיש "עם ישראל" ויש "להיות שלי" - כלומר עמי. (גרי צדק בכלל עמי) נמצאנו למדים כמה חביב לפני הקב"ה יהודי שזוכה לקדש את עצמו, וכמה שעולה במעלות הקדושה אף הקב"ה מיטיב עמו וממלא משאלות לבו, ואפילו צדיק גוזר והקב"ה מקיים.
ספור: יש סרטון של הרב מרדכי אליהו זצ"ל שמספר על רבי ישראל אבוחצירא "הבבא סאלי", שהיה צריך לנסוע לחיפה, ובדרך חזור היה עיכוב גדול עד שהגיע זמן מנחה, משכך ביקש הרב מנהג האוטובוס "אגד", לעצור כדי שיוכלו לרדת להתפלל מנחה, מאחר שהנהג סירב, ביקש הרב ממנו שלכל הפחות יתן לו לרדת. הנהג הסכים והרב ירד ונעמד בתפילה. לאחר שסיים שאל את העוברים היכן יש תחנת אוטובוס למקום מגוריו, וענו לו שיש בקרבת מקום. צעד הרב לעבר התחנה ובהתקרבו והנה הוא רואה בתחנה את האוטובוס שהוא צריך. מיהר הרב ועלה לאוטובוס וביקש לשלם לנהג, ענה לו הנהג "אתה לא צריך לשלם, כבר שילמת". הרב הסתכל על הנהג וראה שהוא מוכר לו מהנסיעה הקודמת, שאל אותו "מדוע לא נסעת?", ענה לו: "פשוט הרכב לא נוסע, אולי הרב יאמר לרכב שיסע". הרב אמר לו: "סע לשלום". הנהג הניע את הרכב, והנה הרכב נדלק ונסע בלי שום בעיה לצורך הצדיק. כפי שידוע, הרב קידש עצמו ולא הסתכל מחוץ לד' אמות, ועל ידי כך זכה שהקב"ה מילא כל צורכו, כמדרגת "צדיק גוזר והקב"ה מקיים". יהי רצון שנזכה לקדש עצמנו לפני אבינו שבשמים, בפרט בדור זה שהניסיונות גדולים וקרובים יותר, ונזכה שהקב"ה יאמר עלינו "בני בכורי ישראל".
ר' אברהם דניאל - חבר כולל “אורות התורה”, אפרת