בית-הכנסת אורות הזית | כולל אורות התורה
בס"ד
פרשת השבוע - דברי תורה
פרשת מקץ
דבר תורה - חיבור החיצוניות והפנימיות
יש שאלה גדולה בחג החנוכה מדוע אנו שמחים, הרי אמנם ניצחו המכבים את היוונים והיתה תשועה גודלה לישראל, אבל מיד אחרי הניצחון היו עוד מלחמות בהם כל חמשת בני מתתיהו מתו וכ200 שנה אחרי נס חנוכה חזרו היוונים והפילו את מלכות חשמונאי! ננסה לגשת לתשובה לכך מן הסיפור של יוסף ואחיו בפרשות שלנו. בפרשה שלנו יוסף מברך את בנימין אחיו - "א-לוקים יחנך בני" (מג, כט), 'יחנך' פירושו - יתן לך חן (פירוש ראב"ע). החן בבניה של רחל אינו דבר חדש כמו שאצל יוסף כתוב בפרשה הקודמת "ויתן חנו בעיני שר בית הסוהר" (לט, כא), וכן יוסף היה יפה תואר ויפה מראה כאמו רחל שהיתה יפת תואר ויפת מראה. וצריכים אנו לשאול מדוע דווקא רחל ובניה היו יפי תואר? כדי לענות על כך נחזור כמה פרשות אחורה יעקב –לפרשת תולדות שם מסופר שליצחק ורבקה נולדו שני בנים ועשיו. כפי שמעידים הפסוקים ההבדל בין יעקב לעשיו היה שעשיו היה איש של חוץ ויעקב היה איש של פנים, עשיו איש יודע ציד שמסתובב בחוץ בשדה ויעקב איש תם יושב אוהלים. וכן הטעם דהיינו שלם –שנקרא 'עשיו' הוא מפני שנולד עשוי (כפירוש רש"י שם) מבחינה חיצונית. צריך לדעת שהחיצוניות לפי האמת אינה רעה, ועל כן יצחק באמת ראה אפשרות לברך את עשיו, אלא שכאשר האדם נדבק בחיצוניות החיים יותר מדי ומזניח את הפנימיות אזי הוא נהיה מקולקל. נקודה זו מתבטאת בהתנהגותו של עשיו שכאשר רואה את יעקב מבשל נזיד עדשים הוא אומר ליעקב "הלעיטני נא מן האדום האדום הזה", לשונו זאת של עשיו מאוד גסה, הרי ודאי ידע שמדובר בעדשים ובכל זאת התייחס לחיצוניות בלבד "האדום האדום הזה" ולא טרח להגיד שאלו עדשים. על הפסוק "ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו" חז"ל (רש"י כה, כח) מגלים לנו שעשיו היה מרמה בדבריו את יצחק אביו כדי שיחשוב שהוא צדיק, וזה בדיוק הענין שעשיו היה דואג רק לענין החיצוני, איך הוא יראה מבחוץ, אבל מבפנים היה מושחת. וכן מוסיפים לומר לנו חז"ל (רש"י כו, לג) על כך שעשיו נשא את נשותיו בגיל 40 כיצחק אביו כדי שיראו שהוא צדיק כאביו שגם נשא את רבקה בגיל 40 וכך אמרו - "עשו היה נמשל לחזיר... החזיר הזה, כשהוא שוכב פושט טלפיו לומר ראו שאני טהור, כך אלו גוזלים וחומסים, ומראים עצמם כשרים. כל מ' שנה היה עשו צד נשים מתחת יד בעליהן ומענה אותם, כשהיה בן מ' אמר אבא בן מ' שנה נשא אשה אף אני כן". הרי שחז"ל השוו את עשיו לחזיר שיש לו סימני טהרה מבחוץ אבל מבפנים אינו מעלה גרה ולכן הוא טמא. בדומה לכך מסופר על הראי"ה קוק שהיה הולך ליד כנסיות של הנוצרים שהיו להם גינות יפות ועצי בשמים סביב הכנסיה, והיה אומר שהוא מריח מתוך הכנסיה ריח רע מאוד של בית שימוש. נמצא שמתחילה יצחק ניסה במשפחתו לאחד את הכוחות ולקרב את עשיו בעל החיצוניות אל יעקב בעל הפנימיות, אבל כיוון שנתקלקל עשיו נבחר יעקב בלבד ונדחה עשיו. לאחר שנדחה עשיו, התפקיד של החיצוניות במשפחה נשאר חסר ולא היה מי שישלים אותו. חסרון זה נשאר עד שנולד יוסף, ומשנולד יוסף אמר יעקב ללבן שהוא רוצה לחזור, והטעם לכך הוא כפי שאומר רש"י (ל, כה) - "משנולד שטנו של עשו, שנאמר והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש (עובדיה א, יח.) ... משנולד יוסף, בטח יעקב בהקב"ה ורצה לשוב". עתה אחר שנולד יוסף יכול יעקב להתמודד מול עשיו כי יוסף משלים את הצד החסר שנשאר אחר צאת עשיו מן המשפחה, דהיינו את הצד של החיצוניות בצורה מתוקנת, שהרי זו כל מהותו של יוסף שלמרות שהיה יפה תואר והצליח מאוד בניהול ממלכה שלימה וכל כולו היה עסוק בדברים גשמיים בכל זאת היה מחובר לצד הפנימי, ולא נפל בשום חטא כפי שראינו אצל אשת פוטיפר. נראה שבענין הזה ניצחו המכבים את היוונים. היוונים כידוע היו אוהבים להתעסק ביופי ובחיצוניות. כפי שאמרנו אין בדבר הזה דבר רע וכן כתוב "יפת אלוקים ליפת וישכון באהלי שם" - יפיותו של יפת תשכון באהלי שם. אבל כאשר היוונים החלו לפגוע בעם ישראל הראו שאין להם אלא את החיצוניות בלבד, לכן נלחמו בהם המכבים וכאשר ניצחו אותם, לקחו המכבים את צד היופי שביוונים והעבירו אותו לתוך עם ישראל. ואף על פי שחרב בית המקדש היופי החיצוני המתוקן נשאר בעם ישראל. שנזכה לחבר בתוכנו את החיצוניות והפנימיות, ויהיו כל מעשינו לשם שמים.
ר' גלעד אבואב