בית-הכנסת אורות הזית | כולל אורות התורה
בס"ד
פרשת השבוע - דברי תורה
פרשת כי תשא
"דבר תורה: "הראני נא את כבודך
"ויאמר הראני נא את כבדך.... ויאמר לא תוכל לראת את פני כי לא יראני האדם וחי.... וראית את אחרי ופני לא יראו"
מדוע משה מנסה להשיג דווקא כעת את כבוד ה'?
מבאר רש"י: משה רבינו 'מנצל' את הזמן המיוחד בו דבריו מקובלים, "והוסיף לשאול לראות את כבודו".
זוהי עת רצון, מאחר והקב"ה סלח לעם ישראל על חטא העגל. משה רבינו הופך בתפילתו את המצב העגום למצב שיא, לזמן מיוחד בו ניתן לבקש.
ומבאר בעל ה"ראשי בשמים", שהקב"ה ודאי סלח לעם ישראל על חטא העגל: "וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו" - הקב"ה סולח לעם שלו. בזמן החטא, קורא הקב"ה לעם ישראל 'עמך' ("לך רד כי שחת עמך"). בדומה לכך, כאשר ה' מנחם את עם ישראל נאמר: "נחמו נחמו עמי" - וזה בדיוק ההיפך ממה שנאמר בהושע: "אתם לא עמי".
זוהי עת סליחה על הזדונות- ולכן דווקא עכשיו זוהי עת רצון.
כיצד יתכן? ניתן להבין ע"פ המשל של הרה"ק מבארדיטשוב (קדושת הלוי לראש השנה): "כי הנה על דרך משל, בשעה שהאב הוא משתעשע עם בנו הקטן, אזי הוא מקבל תענוג אפילו מדבר שהוא נגד רצונו כאשר יעשה זאת בפעם אחרת, היינו כמו בהחזקת זקנו או בשיער ראשו אשר מתרעם עליו על זה, אך בשעת השעשועים הוא מקבל תענוג גם מזה. וכמו כן יובן, כי הנה בראש השנה הוא עת רצון, וכאשר הזדונות יתהפכו לזכויות אזי יש לקב"ה תענוג גדול, וזהו "כל תשא עון" (הושע יד ג), פירוש אתה שכל יכול - 'תשא עון', רוצה לומר בידך להעלות העוונות ויהפכו לזכויות, אז 'וקח טוב', כלומר אז תקבל תענוג גדול מזה, והבן".
ומוסיף הרב מנחם מנדל פומרנץ (הקדמה לאשכול הכופר על מגילת אסתר), שמכאן ניתן להבין גם את עניין השיכרות בפורים, שאמרו בגמרא "מחייב איניש לבסומי בפוריא" (מגילה, ז) - הכל כדי להורות שביום זה יש נחת רוח לפניו מכל מעשיהם של ישראל מכל בחינה שהם מראים עצמם, וכעין אותו האב המשתעשע עם בנו הקטן התהפך אנה ואנה, שכל מעשה שטות אשר יעשה ישא חן בעיני אביו וישמח בו מאוד, זהו יום הפורים שבו קיבלו בני ישראל את התורה מאהבתו יתברך שמו.
אם כן משה רבינו נמצא בזמן מיוחד בו עוון העגל מתכפר, זמן בו זדונות הופכים לזכויות, ולמרות זאת ואע"פ שהיתה זו עת רצון, הקב"ה מודיע למשה שאי אפשר. אבל משה זוכה בכל זאת לראות משהו מיוחד שאדם אחר לא הצליח לראות. "והסירותי את כפי וראית את אחורי.. - מלמד שהראהו הקב"ה למשה קשר של תפילין" (מסכת ברכות, ז)
ע"פ הגמרא לקב"ה יש תפילין עם פרשיות העוסקות בקדושת עם ישראל, כגון "מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" (שם).
משה רבינו זוכה להשגה מיוחדת, הוא זוכה לראות את הקשר המיוחד המחבר בין הקב"ה לקדושת עם ישראל (ע"פ הרב קוק זצ"ל, עין אי"ה).
ומדוע זכה משה להשגה העילאית הזו? כי משה רבינו נאבק לשמר הקשר של עם ישראל עם הקב"ה. מיד לאחר חטא העגל הקב"ה מכנה את עם ישראל " עם קשה עורף ". ישנו רצון ח"ו להשמיד את כל 'שונאיהם של ישראל' (ס"נ), ולהקים עם חדש ממשה רבינו. ומה עושה משה? משתמש במה שהקב"ה לימד אותו - ואפילו משתמש באותו טיעון! "ילך נא ה' בקרבנו כי עם קשה עורף הוא " משה מתחנן ומבקש רחמים על עם ישראל ומשתמש בתכונה של העקשנות, ה"קשיות עורף" - דווקא כדי לסנגר על עם ישראל, כדי להדגיש את הקדושה של עם ישראל והיכולת שלהם לעמוד ולהמשיך. וכפי שמדגיש הרב שלמה לוינשטיין, היכן עוד יש מציאות של עם שעובר ייסורים, גלויות ועומד וזועק "שמע ישראל"?!
משה רבינו זוכה לראות את החיבור העמוק שעין אדם לא יכולה להשיג. ובנוסף מבאר הכלי יקר, שבפרשית "שמע ישראל" מודגשות האותיות ע, ד. לומר שעין האדם לא יוכל לראות כי אם דל"ת (ההשגה בעולם הזה), וכידוע בתפילין יש את שם שד"י ובקשר התפילין של ראש קושרים בצורת האות דל"ת...
יהי רצון מלפני השי"ת שנזכה ללמוד ממשה רבינו וללמד תמיד סנגוריה על עם ישראל בכל עת ובכל שעה!
ר' פנחס דל
ר' פנחס דל