בית-הכנסת אורות הזית | כולל אורות התורה
בס"ד
פרשת השבוע - דברי תורה
פרשת בא
דבר תורה - אות ברית קודש
"והיה לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך כי ביד חזקה הוצאך ה' ממצרים" (יג, ט) צריך לדעת מה עניין מצות תפילין אצל ת"ת, ומה טעם הסמיכות בניהם בפס'. עוד יש להבין למה נקט "למען תהיה תורת ה' בפיך", ושינה ממאמר הכתוב "והיו הדברים האלה על לבבך". ומצאתי להרב חפץ חיים, שפירש על דרך אומרם (ר"ה, יז ע"ב) מי שאינו מניח תפילין נקרא פושע ישראל בגופו. ותפילין המה חידוש העולם ויציאת מצרים, וכל גופי האמונה תלויים בהם, ואעפ"כ, אמרה תורה דעיקר טעמא דתפילין, 'למען תהיה תורת ה' בפיך'. רוצה לומר, דבלא תפילין אי אפשר לתורה, ומבלעדם אין תורה. וממוצא דבר אתה למד, כמה עליונה היא התוה"ק, שהרי אפילו התפילין שגופי האמונה תלויים בהם, מ"מ אינם אלא הכנה לתורה. וטעם שציוונו על לימוד התורה, משום שרצה הקב"ה לזכות את ישראל למען יחיו חיי נצח, וכן אנו מברכים בברכת התורה 'וחיי עולם נטע בתוכנו', ומי שפורש ח"ו מן התורה, הריהו כפורש מן החיים, עכת"ד. והרמב"ן פירש וזל"ה: שיעורו והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים למען תהיה תורת ה' בפיך. ופי' שתכתוב על ידך ועל בין עיניך יציאת מצרים ותזכור אותה תמיד, למען שתהיה תורת ה' בפיך לשמור מצותיו ותורותיו כי הוא אדוניך הפודך מבית עבדים, עכל"ה. ונראה לבאר, כי מקום הנחת תפילין כנגד הלב והמוח כידוע, וכדפירשו תלמידי רבנו יונה (ברכות ח ע"א מדפי הרי"ף, ד"ה הרוצה) שבתפילין שבראש אדם משעבד לבורא ית' הנשמה שהיא במוח, ובתפילין שבזרוע אדם משעבד גופו, ומפני כך צוו להשים אותם כנגד הלב, שהלב היא עיקר התאוות והמחשבות ובזה יזכור את הבורא וימעיט הנאותיו, ע"כ. וכאמור, סגולתם של התפילין להתיש כח היצה"ר המקנן בלב, ולטהר המחשבה שהיא במוח. וע"י שמקדש שני אברים אלו "מוח ולב", יזכה האדם להיות מרכבה לשכינה, ונעשה כלי מוכן לקבל אור התורה בקרבו כסם החיים, וכמ"ש 'סור מרע ועשה טוב' דע"י התפילין סר מרע כנז', ומתקן מחשבותיו שבמוח, ומדותיו הרעות שבלב, ממילא 'ועשה טוב' דהיינו שיזכה לאור התורה, שהיא חיי עולם שנטע בתוכנו כנ"ל, וזה שאמר 'ועשה טוב' כי אין טוב אלא תורה כדאיתא בע"ז (יט ע"ב) שנאמר (משלי ד, ב) 'כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו'. וכיוצא בו בברכות (ה ע"א) ע"ש. וכזאת אמרו בכתובות (קיא ע"ב) 'כי טל אורות טליך וארץ רפאים תפיל' כל המשתמש באור תורה, אור תורה מחייהו. וכל שאין משתמש באור תורה, אין אור תורה מחייהו. וע"ע למהרש"א על אתר דכתב, דימה אור תורה לטל, כמ"ש 'תזל כטל אמרתי' כמו שהטל לברכה אינו פוסק לעולם, כן התורה אינה פוסקת לו, כמ"ש 'והיא תשיחך' לעולם הבא. ורישא דהאי קרא 'יחיו מתיך וגו' דמשמע דאתחייה קאי, עכ"ל. ואם לומד תורה, ויש בו מדות רעות, אז תורתו הולכת לחיצונים רח"ל, ונעשית לו סם המוות. וכתב הבא"ח (ש"ר, בהעלותך) עה"פ 'בכל ביתי נאמן הוא', בצדיקים כתוב "היכל ה' המה" (ירמיה ז, ד) שהם משכן לאור שכינתו, דאין אור שכינתו שורה בכל האברים, כי אם בשתים שהם ''מוח ולב'' והם לבדם נקראים היכל ה' וכו', ומאחר שהיתה השגת משה רע"ה בנבואה ורוה"ק, יותר מכל נביא וצדיק, מוכרח שהיתה לו קדושה וטהרה בשני אברים אלו, מוח ולב, יותר מכולם. ולכן נקרא 'איש האלוקים' כי 'מוח לב' עולה מספר 'אלוקים' וזה שאמר 'בכל ביתי נאמן הוא' דהיינו 'בכל ביתי' הם 'המוח והלב' שהם ביתי, שם תשרה שכינתי בקבע, עכ"ל בקיצור. ומבואר יוצא, שהמזכך שני האברים הנז', ומטהר מחשבותיו מדותיו, זוכה לכתר תורה, והיא נעשית לו סם חיים, והשכינה שורה עליו (כפי מדרגתו). וע"פ האמור יובן היטב מאמר הפס' שסמך עניין התפילין לתורה, כי הנחת התפילין של יד ושל ראש הם כנגד הלב המוח כאמור, ועל ידי מעשה מצותם, בקדושה ובטהרה, ע"פ הדין, ששומר עצמו בנקיות, ולא מסיח דעתו מהם וכו', בזה מזכך מחשבתו, ומטהר מדותיו, וממילא נעשה כלי לקבל קדושת התורה, והשראת שכינתו ית' עליו. וכמבואר באבות (פ"ג מ"ו) רבי חלפתא איש כפר חנניא וכו' ומנין שאפילו אחד (שכינה שורה עליו) שנאמר ''בכל המקום אשר אזכיר את 'שמי' אבוא אליך וברכתיך'' והיינו על העוסק בתורה קאי, שנקראת 'שמי' וכמבואר בדברי הרמב"ן (בהקדמתו לבראשית) וז"ל: עוד יש בידינו קבלה של אמת, כי כל התורה כולה 'שמותיו של הקב"ה' שהתיבות מתחלקות לשמות בענין אחר וכו', וזה שאמר 'תורת ה' בפיך' שתהיה התורה מדברת מגרונו, ולזה אמר 'אזכיר את שמי' והרי צריך לומר 'תזכיר', אלא רמז לשכינה שתהיה מדברת מגרונו, וכמ"ש גבי משה 'פה אלא פה אדבר בו' וכן הוא אומר 'ואשים דברי בפיך וכו' וכמעשה דמרן רבי יוסף קארו שדיברה המשנה מגרונו.
ר' דניאל אזולאי