​א. חכמים ז"ל תיקנו להדליק נר לכבוד שבת, מאחר ובשבת עצמה אסור להבעיר אש ולהדליק נרות, אם לא ידליקו לפני כניסת השבת, הרי ישבו בשבת החושך, ויצערו הרבה, וגם עלולים לגרום נזק לעצמם או לרכושם ויבואו לידי מריבות בשבת.
ב. מן הדין החובה היא להדליק רק נר אחד, אבל על פי הסוד יש להדליק שנים, אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור, שהם מקבילים לקדושת השבת בתור אות בינינו לבין השי"ת (זכור) ולאיסור עשיית מלאכה בשבת (שמור), ובהדלקה זו, זוכה לעתיד לבוא ליהנות מזיו השכינה. ויש מדקדקים להדליק שבעה נרות, ויש מדליקים נר כנגד כל אחד מבני הבית. ומכל מקום העיקר הם שני נרות, וכשנכנס הביתה בחזרה מבית הכנסת, צריך להסתכל בשני נרות דווקא, ויכוון שאחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור, ועוד יכוון שאחד כנגד ה'א ראשונה של הוי'ה, והשני כנגד ה'א אחרונה שבשם הוי'ה, ושכשם שמאירים הנרות בעוה"ז, כך יאירו בקודשה שלמעלה.
ג. מי שנקלע למקום בו אין לו שני נרות, מדליק נר אחד ומברך. ואם אין לו אפילו אחד, יחזר על הפתחים, שילך לאנשי השכונה להשיג תאורה כלשהי עד שימצא. ואם יכול להשיג או נר או יין לקידוש, נר עדיף, אבל אם יש לו עבור נר אחד, ואין לו עבור נר השני, יין עדיף.
ד. עיקר ההדלקה היא במקום שאוכלים, ועל ההדלקה הזו תברך האישה. אבל יש לוודא שיהיה די אור גם בחדרי הבית האחרים, ואפילו אם לא הדליקו אור בשאר החדרים, אלא נכנס אור ממנורות רחוב די בזה. וכל יחידת הורים שהדליקו שם את חדר השירותים, וניתן לפתוח את הדלת וייכנס אור, די בזה. ומכל מקום אין מברכים על הדלקה זו, אלא רק על ההדלקה העיקרית שהיא במקום האכילה.
ה. גם מי שגר בארצות בהן אין השמש שוקעת, כאשר השבת נכנסת צריך להדליק נר שבת, כי מלבד בחובה שיהיה לו אור, יש טעם גם על פי הסוד שצריך להדליק נרות.
ו. גברים הגרים בדירה חייבים להדליק נרות שבת, כי במצוה זו אין חילוק בין גברים לנשים. אבל האישה מצווה יותר על הדלקת נרות, משום שכל ענייני הבית מוטלים עליה. לפיכך יש לה זכות במצוה זו, ואין לבעלה רשות להדליק במקומה. אבל אם רואה שמתעכבת ולא תוכל כבר להדליק, כי כבר נכנסת שבת, חובה עליו להזדרז להדליק.
ז. רבנו האר"י זלה"ה כתב בשער הכוונות, שהאיש ייזהר בהכנת הנרות להדלקה. וכן ראוי לנהוג, כי אנו קבלנו הוראות והנהגות האר"י זלה"ה, וכמו שכתב רבנו יוסף חיים זיע"א ב'בן איש חי'.
ח. הזמן הנכון ביותר להדלקת נרות שבת הוא כמחצית השעה לפני שקיעת החמה, שהוא סמוך לזמן האיסור להדליק נרות. ומי שרוצה להקדים עוד יותר, רשאית להקדים, אלא שחייבת לקבל שבת, כדי שיהיה ניכר שההדלקה היא לכבוד שבת, מה שאין כן המדליקה חצי שעה או פחות לפני השקיעה, מן הדין אינה חייבת לקבל שבת בהדלקה.
ט. ומכל מקום אין להקדים יותר מחמשים דקות לפני שקיעת החמה, שהיא שעה ורבע לפני צאת הכוכבים. ומי שמקדימה יותר מזה, ספק אם יצאה ידי חובת הדלקה וברכתה ספק לבטלה, ואם מדליקה יותר משעה לפני השקיעה, ברכתה בודאי לבטלה ולא יצאה ידי הדלקה. ויש להזהיר על כך.
י. גם מי שמדליקה חצי שעה לפני השקיעה, צריכה לקבל שבת בהדלקה, אלא אם יש לה סיבה מיוחדת בשבת מסוימת שלא לקבל שבת. והמנהג שהתפשט אצל מקצת הנשים להדליק נרות ולא לקבל שבת, הוא מנהג גרוע ומשובש שמצוה לבטלו, והרבה חילולי שבת בשוגג נגרמים מכך, כידוע לכל מי שיש לו עיניים וניסיון.
י"א. בהדלקת נרות שבת, תקבל האישה על עצמה שמירת שבת. אבל אינה מקבלת עד שמסיימת להדליק את כל הנרות, שעליהם היא מברכת, ומיד לאחר הדלקת הנר האחרון תניח את הגפרור מידיה על מגש מתכת שיכבה לבד, ולא תכבה אותו בעצמה.
י"ב. נחלקו הפוסקים מתי ראוי לברך על הדלקת נרות שבת, שיש אומרים לברך לפני ההדלקה, ויש אומרים לברך אחרי ההדלקה. וברוב הקהילות נהגו לברך אחרי ההדלקה, ובדור האחרון מחה בכך הרב עובדיה יוסף זצ"ל, ואמר שמי שמברכת אחרי ההדלקה, ברכתה לבטלה ואין לענות אחריה אמן. אבל שאר הפוסקים - ובהם הגאון מוהר"ש משאש זצ"ל והגאון אור לציון זצ"ל - חלקו עליו, ואמרו שמי שנהגה לברך אחרי ההדלקה, מנהגה מבוסס בהלכה על יסודות איתנים, ואין לבטל את המנהג. וכן הסביר הגאון מוה"ר יעקב חיים סופר שליט"א בספרו מנוחת שלום, שיש כמה טעמים לברך דווקא אחרי ההדלקה. ודבריהם נכונים להלכה ולמעשה, ואין להרהר אחר מנהג ישראל, שאם אינם נביאים הם בני נביאים הם, וכל מנהג ומנהג שנהגו קהילות ישראל, עשו הכל בהוראת רבותיהם, ופקפוק על המנהג, הוא פקפוק על אותם הרבנים בדורות הקודמים שהנהיגו כן.
י"ג. והנה אף על פי שהכלל בידינו שכל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן, כלומר לפני העשיה, כאן הנהיגו גדולי ישראל לברך אחרי ההדלקה, כדי שתקבל האישה שבת בברכה שמברכת על הדלקת הנרות, ולא תדחה את קבלת השבת לזמן אחר, כי חששו שמא אם לא יקבעו לה זמן מוגדר וברור מתי לקבל שבת, תדחה עוד ועוד, ותבוא לידי עשיית מלאכה אחרי שקיעת החמה. והואיל ואת נרות שבת יש להדליק סמוך לכניסת שבת, שהרי הנרות מיועדים להאיר בלילה ולא ביום, לפיכך תקנו את קבלת שבת בברכה על הדלקת הנרות. והנה נמצא שאם תברך לפני ההדלקה, כבר קיבלה שבת ואיך תדליק נרות, לפיכך תברך אחרי ההדלקה. ועל כל פנים כדי שתהיה הברכה עובר לעשייתן, תקנו שתניח האישה ידיה על עיניה לאחר ההדלקה, ותברך "להדליק נר של שבת", ואחר סיום הברכה תפקח את עיניה ותראה את התפשטות האור מן הנרות, ובזה תיחשב הברכה עובר לעשיית המצוה.
י"ד. אבל מי שנוהגת לברך ואחר כך להדליק, גם היא תאחוז במנהגה, לברך תחילה ותקבל שבת רק אחרי ההדלקה ולא אחר הברכה. וגם היא תעצום עיניה אחרי ההדלקה, כי יש סוד בעצימת העיניים בעת קבלת שבת. ומנהג נשות ישראל בעת הזאת שהיא עת רצון, להתפלל על בניהן שיזכו להיות בעלי תורה ויראת שמים ומידות טובות, כי חז"ל אמרו שהזהיר בנר יהיו לו בנים תלמידי חכמים.
ט"ו. בשבתות שהאישה איננה בבית, ובעלה או בנה מדליקים נר שבת, אינם מקבלים שבת בהדלקה, כי דווקא הנשים שאינן חייבות להתפלל ערבית, מקבלות שבת בהדלקת הנרות, אבל האנשים שמתפללים ערבית, מקבלים שבת כשאומרים "בואי כלה בואי כלה". ורבנו ה'בן איש חי' כתב, שמכל מקום כדאי שיתנו בפירוש שאינם מקבלים בהדלקה, ואחר כך יוכלו לעשות מלאכה, עד שילכו לבית הכנסת.
ט"ז. מן הראוי שהאישה תלבש בגדי שבת לפני הדלקת הנרות, כדי שכאשר תקבל שבת בהדלקה תהיה כבר לבושה לכבוד שבת. אבל אם רואה שאם תתעכב לא יישאר לה זמן להדליק, תדליק בבגדי החול ואחר כך תחליף.
י"ז. אשה שרוצה להתפלל תפילת מנחה ביום ששי, תתפלל לפני שמדליקה נרות שבת, כי אם מדליקה ומקבלת שבת, איך תתפלל אחר תפילה של חול. ובדיעבד אם צריכה להתפלל ולא הספיקה לפני ההדלקה, רשאית להתפלל, ורק שלא תעשה כך באופן קבוע.
י"ח. גם אישה סומא, רשאית להדליק נרות שבת ולברך, כי גם אם היא עצמה איננה יכולה לראות לאור הנר, אבל יש לה תועלת בהדלקת הנרות במה שאחרים רואים ויכולים לעשות את הדרוש לאור הנר. ומכל מקום אם יש לה בעל שרואה, מוטב שהוא ידליק.
י"ט. נר שבת הוקצה למצותו, ואסור לגעת בו או להוסיף עליו שמן. ולא רק האישה שקיבלה עליה שבת, אלא אפילו בעלה או אחד מבני הבית שלא קיבל עליו שבת, אסורים לגעת מפני שהנר התייחד למצוה. אבל אם נכבה הגפרור לאחר שהדליקה נר אחד ועדין לא הדליק את הנר השני, מותר להדליק גפרור אחר משלהבת הנר הדלוק, כל שאינה נוגעת בנר עצמו.
כ. את נרות השבת יש להדליק במקום הנחתם, ולא להדליק ואחר כך לטלטל למקום בו רוצים שיהיו מונחים בשבת. לכן מי שנכבה לה הגפרור לאחר שהדליקה נר אחד, ורוצה להדליק את הנר השני מן הנר הראשון, צריכה שתביא גפרור חדש, תדליק אותו מן הנר הדולק, ותדליק בו את הנר הנוסף, אבל לא תקח את הנר בידה ותדליק אותו מן הנר הדולק ואחר כך תניח במקומו, כי אם כן נמצא שהדליקה את הנר שלא במקום הנחתו. ויש להיזהר בזה הרבה שזהו דבר מצוי. וכן אם בעלת הבית חולה לא יביאו את הנרות אליה שתדליק ואחר כך יניחו את הנרות בעששית (ויטרינה), אלא אם אינה יכולה לקום למקום הנחת הנרות, תדליק מישהי אחרת במקומה.
כ"א. כאשר מדליקים נרות שבת, יש להקפיד להשאיר את הגפרור די זמן ליד הפתילה, כדי שיידלק רוב החלק של הפתילה, הבולט מן השעוה או מן המצוף, שזו נחשבת להדלקה, אבל אם ידליקו רק את קצה הפתילה, נחשב שהנר נדלק לבד ולא שהדליקו אותו.
כ"ב. יש לנהוג כבוד בפני נרות שבת, ולכן אין להחליף לתינוקות מול נרות שבת, וכן אין לאפשר להם להתהלך ערומים ליד הנרות.
כ"ג. נר שנפל לתוכו עכבר ונמאס מאכילה, אין להדליק בו נרות שבת. וכן אם הניחו את השמן תחת המיטה וישנו שם בלילה, אין להדליק בו נרות שבת אם יש שמן אחר ברווח. אבל שמן למאור, כשר להדלקה לכתחילה, וגם מה שרשויות הבריאות אוסרים אותו לאכילה, הוא מחמת חומציות יתר, שגם היא איננה מסוכנת אלא רק מורידה מאיכות השמן.
כ"ד. אין לקרוא לאור הנר בליל שבת לאחר נכבה אור החשמל, כי חז"ל גזרו שמא יבוא להטות את השמן על מנת שידלוק הנר יפה, ואם כן עובר משום איסור מבעיר בשבת. ודווקא דבר הצריך עיון כמו קריאה אפילו אינו קורא בפה אלא בעיניים בלבד. אבל ללכת לאור הנר או לאכול לאורו בודאי מותר כי לזה הוא מיועד.
כ"ה. יש מתירים לקרוא לאור נרות שעוה, ויש אוסרים אבל מתירים לאור נרות פראפין, שהם הנרות המצויים בזמננו (שמכנים אותם נרות שעוה אבל לרוב הם בעצם נרות פראפין), מפני שאורם צלול מאוד ואין חשש שיבוא להטות, שהרי גם בחול לעולם אין מטים אותם. והמקל בזה יש לו על מה שיסמוך, ובפרט לצורך לימוד תורה ושאר צרכי מצוה, אם אינו מוצא שומר.
כ"ו. מותר לקרוא לאור פתיל צף של ימינו, כי אין שייכת בו הטיה וגם לא מחיטה.
כ"ז. מותר לקרוא לאור הנר אם ממנה אדם שישמור עליו שלא ישכח ויטה את הנר. ואפילו לא אמר לו בפירוש שישמור, רק ששניהם קוראים מותר, כי לצורך מצוה התירו גם באופן זה. ודווקא ששניהם קוראים באותו ענין בספר אחד, אבל אם כל אחד קורא בענין אחר אסור, כי אם יבוא אחד להטות השני לא ישים לב.
כ"ח. אם השני אינו קורא בכלל, אינו נחשב לשומר, אלא אם הקורא אומר לו בפירוש תן דעתך עלי שלא אטה את הנר. ולענין זה גם אשתו יכולה להיות שומרת עבורו. וסיפרו על מרן הגאון רבנו עזרא עטיה זיע"א, ראש ישיבת פורת יוסף, שבנערותו היה לומד בליל שבת, ואמו היתה משמרת שלא יטה, אשרי יולדתו.
כ"ט. מותר לקרוא לאור הנר פרק במה מדליקין, הגדה של פסח, ובליל יום הכפורים הכל מותר, כי אימת יום הכפורים עליהם. וכן כל מי שבקי בפרשה ורק צריך מידי פעם להביט בספר, לראות ראשי פרקים מותר. וכגון הקורא תהלים בפרקים שרגיל בהם, או שיר השירים או זמירות שבת, או פרקי משנה שמורגל בהם.